הימנותא בע"מ ואח' נ' מועצה מקומית מאג' אל כרום

פסק דין

עתירה מנהלית המכוונת כנגד סירוב המשיבה ("המועצה") לתת בידי המבקשים תעודה לפי סעיף 21 לפקודת המועצות המקומיות (נוסח חדש) ("הפקודה").

לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת טענות הצדדים, החלטתי לקבל את העתירה.

העותרת 1 ("הימנותא") היא אחד הבעלים הרשומים של נכסי מקרקעין הידועים כחלקה 14 בגוש 19037 וחלקה 155 בגוש 19036 המצויים בתחום המשיבה ("המקרקעין"). בין הימנותא לבין העותר 2 ("סמיר") נכרת ביום 22.5.12 הסכם חליפין ("הסכם החליפין") שעל פיו התחייבה הימנותא להעביר לסמיר את המקרקעין (ביחד עם נכסי מקרקעין אחרים) ואילו סמיר התחייב להעביר להימנותא נכסי מקרקעין כמפורט בהסכם החליפין. על מנת לקיים את חיוביה של הימנותא כלפי סמיר על פי הסכם החליפין, ביקשה הימנותא מן המועצה תעודה בהתאם לסעיף 21 לפקודה ("התעודה"), אשר בלעדיה לא ניתן לרשום את העברת הזכויות במרשם המקרקעין. המועצה, וליתר דיוק העומד בראשה, סירבה לתת בידי הימנותא את התעודה, ומכאן העתירה.

העותרים טוענים כי סירובה של המועצה מנוגד להוראות הדין וכי הוא מונע משיקולים זרים, ומשום כך יש לקבוע כי המועצה והעומד בראשה נוהגים בחוסר סמכות ויש לאכוף עליהם את חובתם לתת בידי העותרים את התעודה.

המועצה אינה חולקת על עיקר העובדות הנטענות בעתירה. היא אינה מכחישה את עובדת הסירוב, ובצד זאת גם אינה טוענת שקיים חוב כלפיה שהיה מצדיק את הסירוב לתת להימנותא את התעודה. בצד זאת, המועצה טוענת כי ייעוד המקרקעין הוא שימוש חקלאי, ובהתאם לתוכנית מתאר מופקדת מספר ג/16040 ("תוכנית המתאר") צפוי הייעוד להשתנות לקרקע לצורכי ציבור. המועצה טוענת כי סמיר, שרכש מהימנותא את המקרקעין, מכר אותם לרוכשים שונים המקימים – ללא היתרי בנייה – מבנים למגורים, תוך התעלמות מן הייעוד החקלאי הנוכחי ומן הייעוד הצפוי לצורכי ציבור וכן, ולא פחות חשוב, תוך התעלמות מצו הפסקה שיפוטי שהוצא על ידי בית משפט השלום בעכו. לטענת המועצה פעולות אלה של רוכשי המקרקעין, אשר סמיר שותף להם, מסכלות את אפשרות פיתוח היישוב בעתיד, בין השאר בשל העדר עתודות קרקע זמינה. המועצה מוסיפה וטוענת כי סירובה לתת בידי הימנותא את התעודה נועד למנוע תוצאה זו.

סעיף 21 לפקודה קובע כי:

ברעין"אין לרשום בפנקס מקרקעין כל העברת נכס המצוי בתחומה של מועצה מקומית, אלא לאחר שהוצגה לפני רשם מקרקעין תעודה חתומה בידי ראש המועצה המקומית, המעידה שכל החובות המגיעים למועצה מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס והנובעים מהוראות הפקודה או כל חיקוק אחר, סולקו במלואם או שאין חובות כאלה. "העברה", לענין סעיף זה – כמשמעותה בפקודת העברת קרקעות."

מהוראה זו נובע כי כוחו של ראש המועצה, ובדומה לכך של המועצה, לסרב לתת את התעודה מוגבל רק למקרה שבו קיימים חובות המגיעים למועצה ביחס למקרקעין, וכאשר לא קיימים חובות כאלה – אין המועצה רשאית לסרב לתת את התעודה. יוזכר כי סעיף 21 לפקודה הוא מקבילו של סעיף 324 לפקודת העיריות (נוסח חדש), והכוח הניתן על פיהם לרשות המקומית נועד לתת בידה אמצעי "גבייה פסיבית" (עע"מ 1164/04 עיריית הרצליה נ' דניאל יצחקי (5.12.06)). על רקע תכלית זו מתבקשת המסקנה שכאשר הסירוב לתת את התעודה אינו מיוסד על קיומו של חוב, אזי המועצה נוהגת בחוסר סמכות, ולכן זכאים העותרים לצו שיאכוף על המועצה את הוראת הדין. מסקנה זו נתמכת גם בדברים שנאמרו בבג"צ 242/67 פדל ופדיל קנג' אסעד נ' המועצה המקומית יפיע פ"ד כ"ב(1), 274 (1968), שבו דחה בית המשפט את טענת הרשות המקומית שהיא רשאית לסרב לתת את התעודה על רקע חילוקי דעות בנוגע לבעלות בנכס וציין כי ההוראה שבסעיף 21 לפקודה "טומנת בחובה חובה סטטוטורית מטעם מועצה מקומית לתת לבעל הרשום של מקרקעין תעודה המעידה על תשלום החובות המגיעים למועצה מאת בעל הנכס לגבי אותו נכס כדי לאפשר את העברת הנכס לאחר במשרד ספרי האחוזה".

התוצאה היא אפוא שיש לקבל את העתירה ולהורות למועצה ולראש המועצה לתת בידי הימנותא את התעודה המבוקשת.

המועצה תשלם לכל אחד מן העותרים שכר טרחת עורכי דין בסכום של 10,000 ₪.

על רקע הטענות שנשמעו מצד המועצה בדבר היעדר אכיפה מספקת, או בכלל, של דיני התכנון והבנייה, אני רואה לנכון להוסיף בשולי פסק הדין כי ראוי שמוסדות התכנון וגורמי האכיפה יתנו דעתם לנעשה בתחום המועצה, מפני שלכאורה, עמדת המועצה שהבנייה הבלתי חוקית במקרקעין מסכלת את אפשרויות פיתוח היישוב בעתיד, איננה משוללת יסוד.

המזכירות תעביר העתק של פסק הדין למחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות מחוז חיפה.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ג, 21 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: